<h1>רבינו אברהם מן ההר — ר"ה</h1>
<h2>דף נח.</h2>
(ר"ה י"ט ע"ב) [שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מתיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא זמנין מלא זמנין חסר משום הכי מחללין. עדים שראו את הלבנה בחידושה מחללין] שבת לצאת חוץ לתחום לבוא לב"ד להעיד בפניהם לפי שהמועדין [כולן תלויין] בשני חדשים אלו משום הכי מחללים אם ראוהו ביום שלשים, שאם לא יבואו ויעידו שראוהו היום לא יקדשוהו ב"ד עד מחר ויעשו את החסר מלא.
[ר"ה כ' ע"א] אלא אי אמרת לעולם חסר. אע"ג דלא אתו סהדי מקדשי ליה ביום ל', מה להם לחלל שבת על זה. על פי הראיה. כלומר אע"פ שהוא דבר ידוע שהיום ראש חדש, שלוחים יוצאין ומודיעים שנראה החודש, כדי לקדש על פי הראיה ולא על פי החשבון, אע"פ שהחשבון והראיה שוין. והטעם דכתיב החדש הזה לכם, כזה ראה וקדש ותשרי שוה לניסן מפני המועדות. ורבינו שלמה פירש מפני שהוא ראש השנה כניסן, אי נמי דיליף חמשה עשר דכתיב בתשרי מחמשה עשר דכתיב בניסן מה להלן כזה ראה וקדש אף כאן ע"כ. איכא דאמרי אף אנן נמי תנינא. משנה דשמעת מינה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. אי אמרת וכו' משום הכי אם חל כ"ט ביום ששי יוצאין יום שבת שהוא יום ל' לחדש כדי לקדש על פי הראיה, שהרי על כרחינו צריך לקדש יום ל'. אלא אי אמרת פעמים הוא מכ"ט ופעמים הוא מלא. כלומר מל' יום. אמאי מחללין עליו את השבת. אם חל כ"ט בו ביום ששי. הואיל ואפשר להיות מלא ניעבריה. כלומר שיהיה מלא כדי שלא יחללו עליו את השבת. ונקדשיה למחר. לחד בשבא שהוא יום ל"א כדי שלא נחלל עליו את השבת ואמאי תנן ועל ניסן וכו', אלא ש"מ דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ומשני אי דאיקלע וכו'. כלומר לעולם פעמים מלא ופעמים חסר עבדינן, ואי איקלע יום ל' בשבת עבדינן כדאמרת ואין מחללין את השבת. וזה שאמרנו שמחללין, כגון דאיקלע יום ל"א שהוא ראש חדש ודאי, ואי אפשר לאחר הדבר שלא יקדשוהו היום בשבת. ומשום הכי מחללין כדי לקדש על פי הראיה. שנראה להם היום הלבנה בחידושה בשבת שהוא יום ל"א. תקנת קרבן. מוסף ראש חדש שיקריב בזמנו. מדכולהו. כשהיה בית המקדש קיים לא היו מחללין עליהם שבת משום דמצוה לקדש על פי הראיה, דהא לא היו מחללין שבת עליהם אלא בזמן שבית המקדש קיים מפני הקרבן, ואי טעמא משום מצוה לקדש על פי הראיה, בזמן שאין בית המקדש קיים נמי הוה מחללינן שבת עלייהו. הילכך טעמא דמחללין בניסן ותשרי עכשיו שאין בית המקדש קיים הוא מטעם המועדות שיהיו בזמנן, ולא משום טעמא דמצוה לקדש על פי הראיה. הילכך ודאי טעמא דמחללין עליהם שבת האידנא שאין בית המקדש קיים הוא מטעם שאנו מסופקים ביום קביעותו, והיינו כשאפשר אדר הסמוך לניסן מלא או חסר. שאם אי אפשר להיות לעולם אלא חסר אין כאן ספק, ואמאי מחללין. והיינו אי אמרת בשלמא וכו' כמו שפירשתי.
